"מזל טוב! מזל טוב!" קריאות שמחה נשמעו מכל עבר. ר' יוסף אירס את בתו הבכורה עב"ג בשעה טובה ומוצלחת. כל ידידיו ומכריו באו לשמוח עמו בשמחת האירוסין.
יום לאחר השמחה הוא מרים טלפון אל ידידו הקרוב, ר' שמעון, זה שאירס לא מזמן את בתו השלישית. "תגיד לי", הוא פתוח ללא הקדמות מיותרות, "איך מתחילים?"
ר' שמעון לא היה זקוק להסברים. הוא הבין את השאלה מצוין. "תראה", הוא אמר, "יש הסדר מצוין עם יצרנית הסיגריות דובק, זה משהו שהתחיל לעבוד לפני חמש שנים וזה נוסע מצוין. אתה שומע? זה הולך ככה: הם משלמים לך את מה שהתחייבת, אתה מצידך לא צריך להשיג כסף ולא כלום, רק להתחייב לעשן כל יום חפיסות סיגריות שלהם".
"מה??"
"מה ששמעת. אתה צריך לעשן כל יום כמות של סיגריות. על כל חפיסה שאתה מתחייב לעשן למשך עשרים שנה כל יום – אתה מקבל מאה אלף ₪. כמה התחייבת?"
"יצאתי ממש בזיל הזול, 400 אלף", אמר ר' יוסף.
"ארבע מאות? וואו, באמת יצאת בזול. אז אתה מתקשר לדובק, חותם איתם חוזה על ארבע חפיסות ליום לעשרים שנה, וקיבלת את כל ההתחייבות שלך. לחתן שלך יש דירה, ולבת שלך יש חתן, ואתה ממשיך לנסוע לחיים טובים ולשלום אל עבר הבת הבאה".
"רגע, רגע, אתה רץ קדימה ואני עדיין לא עיכלתי את הרעיון. תגיד לי, אני בחיים לא עישנתי, זה מאוד לא בריא. ארבע חפיסות ליום? בגיל שלי, ארבעים וחמש? ולהתחייב על ארבע חפיסות ליום, עד גיל שישים וחמש? זה מסוכן, לא?"
"עזוב, מסוכן או לא, זה מה שכולם עושים ואני לא רואה שאנשים מתים מזה. ממשיכים לחייך, גם אם נהיים קצת צרודים ועצבניים, מתגברים, הגוף מתגבר. תכל'ס מה עדיף לך? שהבת שלך תישאר בבית עד גיל ארבעים? כולם עושים את זה וזה בסדר, יש סייעתא דשמיא".
"אבל בכל זאת, אני מכיר הרבה בגילאים האלה שנפטרו מסרטן! אני לוקח סיכון!"
"לא יודע, מי אמר לך שהם נפטרו דווקא מזה? אולי היה קורה להם סרטן גם בלי זה, מה אתה יודע! אני רק יכול להגיד לך שאני מכיר מאות אנשים שעושים את זה וממשיכים".
"נו, ויש לי עוד שלש בנות בהמשך, מה אני עושה איתן?" שאל ר' יוסף.
"אותה שיטה, מה הבעיה? על כל בת אתה מתחייב לעשן עוד חפיסות ביום. אני מכיר חבר שמעשן עשרים חפיסות ביום. יש לו ארבע בנות והוא התחייב על כל אחת חמש מאות אלף, על כל מאה אלף הוא מעשן חפיסה אחת. תראה, אני חייב להגיד לך שהוא נראה לא טוב, אבל אין מה לעשות. יש גם הרבה שבהמשך הדרך מתחילים לחלק את החפיסות האלה לחתנים שלהם, לבנים שלהם, פשוט מתאספים ועושים מגבית מי יעשן במקום השווער. אבל ככה זה, העסק עובד והכל משמים".
"אבל זה מסוכן! תגיד לי, הציבור השתגע? אנשים מתים מסרטן! ואני שומע כל הזמן על עוד ועוד אנשים שמתים מזה! ואתה יודע, אפילו אם לא מתים – אתה יודע איזה התקפות שיעולים, איזה כאבים בחזה, איזה ריח רע מהפה, איזה עננת עשן סביבם? ומי מדבר על הזמן שזה לוקח! בנאדם במקום ללמוד נורמלי, במקום לדבר עם אשתו וילדיו, במקום לרוות קצת נחת – כל החיים הוא יסתובב עם הסיגריות! הוא ירצה ללכת לישון בחצות, ואז הוא יבדוק את רשימת ההתחייבויות שלו, ויגלה שהמיטה עוד רחוקה מרחק שתי חפיסות! זה לא חיים, זה גיהינום!"
"אתה סתם מתלהב, עוד לא נכנסת לעניינים, תכל'ס כולם עושים את זה. אין מה לעשות, זה המציאות וזה החיים, אתה מנסה להפוך את העולם וזה פשוט לא ילך".
"אבל מה ההיתר לסכן את החיים? אתה מדבר על אנשים בגיל לא צעיר, שבמקום להתחיל לשמור על הבריאות הם הורסים לעצמם את הבריאות ואת החיים!"
"די, זה כפירה. תדע לך שהכל השגחה, מי שנגזר עליו להיות חולה – יהיה חולה, ומי שנגזר עליו להישאר בריא – ישאר בריא". כך חתם ר' שמעון את השיחה אגב פרץ שיעולים, ורץ לקנח בחפיסה החמישית להיום.
שורות אלה נכתבו אחרי שעוד מכר שלי קרס תחת הנטל ולקה בליבו בעקבות נישואי שלש בנות. הוא הצטרף לרשימה שחורה וארוכה, טבולה באותיות של דם.
וכששאלתי אנשים מה הם אומרים על כך שאנשים הורגים את עצמם וחתנים הורגים את חמיהם ומחותנים הורגים את מחותניהם, בשביל לקנות דירה – נעניתי: "מי אמר שזה בגלל זה".
ובכן, חובות של מאה אלף ₪ מסוכנים לבריאות, על פי כל פרמטר, לא פחות מאשר חפיסת סיגריות ליום. זה בדוק, סטטיסטית. לחץ של חובות הוא סכנה מוחשית לבריאות, ברמה פיזית.
אם יש משהו שצריך לקחת לתשומת לב אחרי אסון מירון הנורא, הוא – שאסור לסמוך על הנס, ומעשים מסוכנים שכולם עושים – נשארים מסוכנים לא פחות. גם אם רבים הלכו בדרך זו ונשארו שלמים, פחות או יותר.
יהיו הדברים מוקדשים לישועתו של המכר הנ"ל.